Vayedaber

רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסָה תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. הַנֶּעֲבָד אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל אֲחֵרִים אָסוּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שֶׁלּוֹ אָסוּר שֶׁל אֲחֵרִים מוּתָּר. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל אֲחֵרִים אָסוּר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. מָאן דְּאָמַר שֶׁלּוֹ אָסוּר שֶׁל אֲחֵרִים מוּתָּר רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי לָא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כַּמָּה דְתֵימַר תַּמָּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר לְהִדִּיוֹט נֶאֱסָר לְגָבוֹהַּ וְדִכְווָתָהּ דְּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר לְהִדִּיוֹט נֶאֱסָר לְגָבוֹהַּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרין דר''מ היא. אמתני' קמהדרו דהא דקתני אדם אוסר בשל חבירו האי ת''ק דר''מ היא דס''ל הכי כדלקמן:

הנעבד. לע''ז כגון שהשתחוה לבהמה כדמפרש לקמן דבבעלי חיים איירי ופליגי בה תנאי דתני בחדא ברייתא דבין שלו ובין של אחרים אסור ואית תניי תני דבשל אחרים מותר:

הוון. בני הישיבה בעיי מימר דבפלוגתא דתנאי דמתני' תליא דהאי ברייתא ס''ל כר''מ ור' יודה דאינהו ת''ק דמתני' וס''ל דאדם אוסר דבר שאינו שלו ואידך ברייתא כר' יוסי ור''ש ס''ל קא סלקא דעתייהו דלהדיוט פליגי הני ברייתות והלכך בעיין לאוקמינהו כתנאי דמתני':

ר' יוסי בשם ר' אילא דברי הכל היא. כלומר דדחי לה ולא תוקמה הך ברייתא דקתני אף של אחרים אסור כר''מ דוקא אלא ד''ה היא דהכא לגבוה מיירי ואף ר' יוסי ור''ש מודים בה דלגבוה אסור דכמה דתימר תמן בפ''ב דע''ז גבי בשר הנכנס לע''ז וכו' דקאמר התם דבעלי חיים הנעבדין אע''פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה והכא נמי לגבוה הוא דאסור ואידך ברייתא ס''ל בעלי חיים אף לגבוה אינו נאסר ומיהו לא שייכא פלוגתייהו לפלוגתא דתנאי במתני':

הלכה: כְּתִיב לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם אֵין לִי אֶלָּא כַּרְמְךָ כֶּרֶם אַחֵר מְנַיִין תַּלְמוּד לוֹמַר כִּלְאַיִם לֹא כֶרֶם וְלֹא כִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר 33b הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין לְגוֹי קִנְייָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא תִּיפְתָּר בְּגוֹי שֶׁזָּרַע כַּרְמוֹ כִלְאַיִם וּלְקָחוֹ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כתיב לא תזרע כרמך כלאים וכו'. ברייתא היא בספרי פ' כי תצא והתם מסיים ת''ל לא תזרע כרמך מ''מ כלומר מדלא כתיב כרמך לא תזרע כלאים כדכתיב בפ' קדושים בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ודריש בת''כ שם גבי בהמתך דאף בבהמות אחרים אסור מדכתיב את חקתי תשמרו לשון רבים והאי קרא בהרכבה והרבעה משתעי אבל שדך דלא כתיב ביה רבויא אין אוסר אלא בשלו ולא בשל חבירו דהכי משמע שדך דוקא לא תזרע כלאים וכן אי הוה כתוב כרמך לא תזרע כלאים הוה דרשינן הכי אבל השתא דכתיב לא תזרע כרמך כלאים מדהקדים הלאו וסמיך ליה כרם ש''מ דהכא כרמך לאו דוקא אלא דקפדה התורה דלא תזרע בכרם מ''מ ואפי' בשל אחרים והיינו נמי דקאמר הכא ת''ל כרם ולא כלאים כלומר מדהקדים הלאו ואח''כ כתב הכרם ש''מ דה''ק כרם ולא דכלאים בכל כרם לא תזרע ותיבת כרם לתיבת לא שלפניו דרשינן וכאילו הוה כתוב כרם סתם:

דר''מ היא. הך ברייתא אליבא דר''מ מיתוקמא וכלומר דר''א מפרש דהא דקתני לרבות כרם אחרים לא צריכא אלא אפי' כרם של עכו''ם לא תזרע כלאים והאי קרא לא משתעי אלא בא''י דהא אין איסור כלאים כרם וזרעים מן התורה אלא בא''י והיינו דקאמר דר''מ היא דאמר לעיל בפ''ה דדמאי ובכמה מקומות דאין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות ואע''ג דהתם נמי כתיב דגנך אפ''ה מכיון שלקח העכו''ם השדה מישראל חייבין הפירות במעשרות להישראל הלוקח ממנו וה''נ אע''ג דכתיב כרמך מרבינן אפי' בכרם של עכו''ם:

א''ר יוחנן. דמהכא לא דייקת מידי דתיפתר דלהכי איצטריך כגון שזרע העכו''ם כרמו כלאים ולקחו ממנו ישראל והזהירה התורה שלא יקיים הכלאים וצריך שיעקור אותן והשתא מצינן לאוקמי כדברי הכל דאפי' למ''ד יש קנין לעכו''ם להפקיע ממעשרות מודה הוא דאם חזר ולקח הישראל השדה ממנו דחייב במעשרות דדגנך קרינא ביה וה''נ כרמך קרינן ביה השתא:

משנה: הָאַנָּס שֶׁזָרַע אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָא מִלְּפָנָיו קוֹצְרִין אֲפִילוּ בְּמוֹעֵד. עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִין עַד שְׁלִישׁ. יוֹתֵר מִיכֵּן קוֹצֵר וְהוֹלֵךְ אֲפִילוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מֵאֵימָתַי נִקְרָא אַנָּס מִשֶּׁיִּשְׁקַע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

משישקע. שם הבעלים מן הכרם ויהא נקרא על שם האנס דאז הוא כשלו ומקדש כל מה שיזרע:

מתני' האנס. גזלן שגזל כרם וזרעו ויצא מלפניו הכרם וחזר לבעליו כשהוא זרוע:

קוצרו. להזרע אפילו במועד ואע''ג דהאנס לא אסר דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו מ''מ אם יוסיפו במאתים לאחר שחזר לבעלים מקדש הלכך הוי דבר האבד וקוצר אפי' במועד:

עד כמה הוא נותן לפועלים. אם אינו מוצא פועלין אא''כ יוסיף בשכרן עד כמה יוסיף:

עד שליש. בגמרא פליגי בה דאיכא דאמרי עד שליש יותר משכרן הראוי להם יתן כדי לעקור את הכלאים יותר על זה לא יתן אלא קוצר כדרכו מעט מעט לרפי מה שיכול ואע''פ שהכלאים משתהין בכרם ואיכא דאמרי עד שליש לדמים מה ששוין פירות הכרם והזרע יתן לפועלים כדי לעקור מיד יותר מכאן לא יתן אלא ימתין עד שיקצור מעט מעט כדרכו:

מאימתי הוא נקרא אנס. כלומר לענין שיהא הכרם חשוב כשלו ושיכול לאסרו בזריעה:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִין בָּעֲנָבִים שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר הָאוֹסֵר אֵינוֹ נֶאֱסָר וְשֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר נֶאֱסָר. מַה פְלִיגִין בִּמְסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. אֲבָל הַמְּסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ כָּל עַמָּא מוֹדִין שֶׁהָאוֹסֵר נֶאֱסָר. הַמְּסַכֵּךְ גַּפְנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַשְּׁבִיעִית וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְאָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. הֲרֵי אֵין הַגֶּפֶן שֶׁלּוֹ וְאֵין הַתְּבוּאָה שֶׁלּוֹ וְאִיתְתָבַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הכל מודים. במתני' בענבים שהן אסורות דאע''ג דפליגי אם תבואתו של חבירו נאסרה מודים מיהת דגפנו של זה שסיכך נאסרה:

א''ל ר''א. והלא ק''ו הוא. האוסר אינו נאסר וזהו התבואה שהיא נקראת האוסר למ''ד דס''ל דנאסרה מפני שהגפן עומד בפני עצמו אלא ע''י שהתבואה שנזרעה אח''כ שם בא האיסור והשתא לאידך מ''ד דפליג וס''ל דהתבואה לא נאסרה וא''כ זה שאינו אוסר וזהו הגפן שאין האיסור בא ממנו היאך יהיה נאסר:

מה פליגין. וקאמר הש''ס דבמה פליגי רבי יוחנן ור' אלעזר במסכך גפנו וכו' כגוונא דמתני' דאיהו לא עביד מעשה אלא בגפנו והגפן אינה נקראת האוסר כדאמרן אבל במסכך גפנו של חבירו ע''ג תבואתו דהשתא איהו עביד מעשה על דבר שהוא שלו והוא הגורם שזרע התבואה לשם א''כ הוא הנקרא האוסר וכ''ע מודים שהאוסר נאסר וקידש את תבואתו ואפילו למ''ד דאינו אוסר תבואתו של חבירו:

המסכך גפנו של חבירו ע''ג תבואתו של חבירו. מהו הדין ומשום דאיכא למימר דלא פליגי אלא בעושה בדבר שהוא שלו לאסור את שאינו שלו דלאו כלהימנו לאסור את של חבירו במידי דיליה אבל אם עושה בשל חבירו על של חבירו האחר אפשר דגם רבי יוסי ור''ש מודים דיכול הוא לאסור וחייב לשלם לזה הבעל התבואה:

נשמעינה מן הדא. דמתני' גופה דר' יוסי הביא ראיה ממעשה דר''ע והרי בשביעית אין הגפן ולא התבואה שלו דהכל הפקר היא:

ואיתתבת. כלומר ואפ''ה הושבה תשובה זו מר' יוסי לת''ק דפליג עליה וש''מ דר' יוסי פליג אף בגפנו של חבירו ע''ג תבואתו של חבירו:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קְנָסֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר וַעֲֲבַד עוּבְדָּא דִכְוָותֵיהּ מִן הָדָא. הַמְסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. וְכִי מַה עָשָׂה מַעֲשֶׂה. אֶלָּא כְּשֶׁהוֹסִיף לְפִי דַּעַת הוּא מוֹסִיף. חַד בַּר נַשׁ חֲוֵי סַלְעֵיהּ לְרִבִּי לָֽעְזָר אֲמַר לֵיהּ טָבָא הִיא וִיפָּֽסְלָת. אֲתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּקְנָסֵיהּ מִן הָדָא. הַמַּרְאֶה דִינָר לְשׁוּלְחָנִי וְנִמְצָא רַע חַייָב לְשַׁלֵּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר. וְרִבִּי לָֽעְזָר נוֹשֵׂא שָׂכָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבוּנָא הַמַּחֲזִיק בּוֹ כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבוּן לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר קְנָסָה דְרַבָּנִין. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קְנָסָה דְרִבִּי מֵאִיר. כָּךְ אָתָא עוּבְדָּא שָׁאַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי לָֽעְזָר הַהֵן קְנָסָא 34a דְמָאן. אֲמַר לֵיהּ דְּרַבָּנִין. אֲמַר לֵיהּ פּוּק שְׁלִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כך אתא עובדא. כלומר ובין כך אתא האי עובדא דר''א לפניו ושאל לו ר''ל ההן קנסא דהאי ברייתא כמאן אתיא וא''ל ר''א דרבנן נמי מודו בה וא''ל א''כ פוק שלם דלדידך הלכה כחכמים:

אלא ר''א אמר קנסיה דרבנן. כלומר לפי שיטתו דלקמן חייביה דפליגי בה דר''א סבר דהך ברייתא המראה דינר לשולחני אתיא כרבנן דר''מ דפליגי עליה בעלמא דאיהו דאין דינא דגרמי ורבנן לא דייני דינא דגרמי והכא מודו רבנן דקנסינן ליה ור''ל סבר דהך ברייתא קנסיה דר''מ היא ולרבנן דלא דייני דינא דגרמי פטור:

ר' יוסי בר בון לא אמר כן. דלאו היינו טעמא דחייביה לשלם:

ומשני ר' יעקב בר אחא דה''ק המחזיק בו בידו כנושא שכר. כלומר בשביל ההיא הנאה דסומכין עליו כנושא שכר הוא:

ור''א נושא שכר. בתמיה וכי איזה שכר קיבל בשביל זה:

וקנסיה. לר''א לשלם לזה ומן הדא ברייתא המראה וכו' ומפני שהוא נושא שכר שהשולחני נוטל איזה שכר בשביל כך והוא מחליף המעות ממטבע זו לזו ומשתכר:

חד בר נש חוי סלעיה לר' אלעזר. הראה לו הסלע שלו שנתנו לו אחד וא''ל טבא היא וע''י כך קיבלה ובאמת דפסולה היתה אותה המטבע:

וכי מה עשה מעשה. דקס''ד דמיד שסיכך גפנו ע''ג תבואתו של זה קנסו והלכך פריך וכי מה מעשה עשה דליקנסיה לשלם הרי הוא יכול להחזירו לצד אחר ומשני אלא בשהוסיף מיירי שנוספה התבואה אחד ממאתים אחרי שסיכך זה גפנו עליה ואסרה ולפיכך קנסו לשלם מפני שלפי דעתו הוא מוסיף כלומר עי''ז שסיכך גפנו ולא החזירו א''כ מדעתו היתה אותה הוספה ומעשיו גרמו לכך:

ועבד עובדא דכוותיה מן הדא וכו'. כלומר שבא מעשה כזה לפניו והורה כר''מ דחייב באחריותו משום דהלכה כר''מ בקנסותיו:

ר''ש בן לקיש אמר קנסיה דר''מ. כלומר הא דר''מ אוסר במתני' משום קנס חכמים הוא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source